זיקו אמברוזיו קאהן (ז"ל)

קצת על זיקו

פסל ומורה לפיסול. אמן שעוסק בפיסול סביבתי ובאובייקטים עיצוביים. למד בטרנסילבניה וכמו כן הוא בוגר של האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים. השתתף בתערוכות רבות ומלמד במסגרות שונות כמו במוזיאון ישראל ובסטודיו הפרטי שלו בירושלים. בעל תואר בעיצוב יאכטות.

***

זיקו, מורה מוערך ואהוב, נפטר במפתיע השנה, בחודש חשון תשפ"ג, אוקטובר 2022.

להלן דברים שכתב לזכרו תלמידו, האמן נטע וינר:

"לפני עשרים שנה נכנסתי לשיעור הראשון בסדנת הפיסול של זיקו קהאן, המורה לפיסול בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים.

הקושי של ויתור על הבית, הבלבול הגדול והמתח שבבחירה בפנימייה, כל אלה נהיו קלים פתאום בנוכחות החד פעמית שלו.

בשיעור הראשון הוא לימד אותנו לחדד עיפרון, במשך שלוש שעות. בקשב עצום, ברצינות תהומית. השיעור הזה מלווה אותי עד לרגע זה. בזכותו ספר הסקיצות נהיה איבר בגוף. מפאת יראה ממנו הקפדנו להוסיף בו רישומים כל יום, כל יום. ואם פספסנו הוא ידע. הוא היה איש חד פעמי, רך כמו מים וחד כמו חרב. אני זוכר את השיחות האינסופיות שלנו על לחימה, על מחול, על קו ועל חומר.

הלב האינסופי שלו העניק לנו, תלמידיו, אינקץ השראה. ולא פחות מכך אישור. אישור לכך שאנחנו עושים משהו טוב, שאנחנו טובים. זה היה כל כך רחוק ממובן מאליו. ההגנה הזו מלווה אותי גם היא עד היום.

הוא היה שילוב של אל נורדי, רב חובל וילד עם סקרנות כמו תהום. לפני שבוע פגשתי אותו שוב אחרי שלא התראינו כמעט שני עשורים. נכנסתי לביה"ס והחיבוק שלו היה הדבר הראשון שקידם את פני. בדיוק כמו אז. הוא שלף את הטלפון והראה לי את הנכד המתוק שלו, בן חודשיים. מיד אחר כך סיפר שאיבד את אשתו לא מזמן, בכינו וצחקנו כל כך חזק בעשר דקות האלה, בקסם שהיה שייך רק לו. הוא אמר "פתחת לי את הברז". הלואי וידע כמה ברזים הוא פתח לי ולדורות של התלמידים שלו. ברזים של אמנות, של השראה ותשוקה.

לפני יומיים הוא נפטר.

זיקו אהוב שלי תודה על כל המתנות והשיעורים היקרים שלך. תודה על המבט האוהב שלך, על ההגנה שהענקת לנו, על האור בדרך שהייתה לפעמים חשוכה מאוד. על בית מוכר וחדש שפתחת לנו. על בית שהיית בשבילנו יחד עם שלומי ואלה וחיים. בשבילי אתה חי כל כך. אני אוהב אותך ומתגעגע."