דוקטורנטית לתולדות האומנות באוניברסיטה העברית
סטודנטית לתואר שני מחקרי בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, בוגרת תואר ראשון באותו החוג. מתמחה באמנות הרנסנס וכותבת תזה בנושא הפסיכומאחיה: תיאור האלגוריה של המידה הטובה מאת אנדריאה מאנטניה, שעליו הרצתה בכנס מחקרים ע"ש רוברט סמית' תשע"ג. מתרגלת באוניברסיטה העברית את קורס המבוא לאמנות הרנסנס. מורה לתולדות האמנות הקלאסית ואמנות הרנסנס.
השליחות של טל היא כלפי תלמידי מגמת אומנות. מצד אחד להעביר להם את מיטב הכלים והערכים של מצוינות אקדמית חסרת פשרות, ומצד שני לשמור ולטפח את היצירתיות האישית שלהם, ואת הדבר הכי חשוב: ההנאה ממחקר ויצירה. כאשר שתי המטרות הללו לא מאוזנות- יש אשלייה של סתירה בין שתיהן והן מדכאות אחת את השנייה. כאשר יש איזון בין שתיהן- הן מצמיחות אחת את השנייה. השדים הפנימיים עמם מתמודדים תלמידים יצירתיים מוכרים לה מקרוב, וחשוב לה לתמוך בתלמידים גם מולם.
לדעתה ביאס"א מותר לה ללמד את הנושאים שבעיניה הם כרגע חוד החנית של חקר תולדות האומנות, ולעדכן אותם משנה לשנה בהתאם להשתנות השדה האקדמי. וממשיכה טל ואומרת כי רק ביאס"א מותר לה להביא לתלמידים גילויים מחקריים שלה שמתעדכנים גם הם במקביל לעבודתה, ולהעשיר גם מדיסציפלינות שכנות.
למשל: להבין תפיסות מטפיזיות וקוסמולוגיות של יצירת האומנות בעולם העתיק- מן המיינסטרים החברתי ומן השוליים;
הדרך שבה ידע אסטרונומי שירת אידאל אסתטי של פסלים ומקדשים;
איך תחום הכישוף בימי-הביניים השפיע על ייצוג אלגוריות;
כיצד תפיסה של יקומים אלטרנטיביים בנצרות המוקדמת השפיעה על עיצוב האיקונות; על אילו מקורות בחקר התחום מומלץ או לא מומלץ לסמוך, ומדוע? ועוד.
טל מאמינה שבסופו של דבר הסיבה להצלחה שהיא רואה בכיתה, היא העובדה שהיא אישית מתלהבת ממה שבחרה להביא, ובאנרגיה שההתלהבות הזו מביאה אל השיח ההדדי עם התלמידים הנבונים.
אלו הם שיח ואנרגיה שפשוט לא קיימים בשום מקום אחר.